חוק חדלות פירעון החדש,בשמו המשפטי, "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי – תשע"ח 2018 , ייכנס לתוקף בחודש ספטמבר 2019 יחליף את פקודת פשיטת הרגל הישנה שהיא בבחינת חקיקה היסטורית עד להחלפתו בחוק החדש".
החוק מאגד בתוכו את דיני פירוק החברות/תאגידים ופשיטות הרגל של הפרט. חלק זה עוסק ביחיד. יש לשים לב לטרמינולוגיה של החוק אשר מתייחס לחייב ומכנה אותו יחיד כמו גם במקום צו כינוס הצו מכונה הצו לשיקום כלכלי.
נקודת המוצא של החוק החדש הינה כי חייבים אינם בבחינת עבריינים, ואינם לוקים בפגם מוסרי בכך שנקלעו למצב של חוסר פירעון ואל כן אין כל צורך להענישם, החוק רואה צורך בשיקומם תוך תקופה מוקצבת, ולפעול לשילובם מחדש בחברה תוך פרק זמן מוגדר וקצוב. החוק רואה את החייבים כמי שנפלו וכשלו במדיניות האשראי הנדיבה הקיים היום בשוק, ועל כן יש להתאים את החוק לרוח ימינו. החוק החדש רואה את החייב כמי שכשל בהתנהגותו הכלכלית ולפיכך החוק מחייב את החייב לקבל הדרכה כלכלית בדומה להדרכות כגון נהיגה מונעת, כתנאי לקבלת ההפטר ולשמיטת חובות החייב.
החוק שם לו כמטרה מרכזית את שיקומו הכלכלי של החייב. בניגוד לפקודה הקודמת שמטרתה היתה הגנת האינטרסים של הנושים בכדי למקסם את החובות שיש להשיב לנושים.
החוק החדש מאמץ אל תוכו פסיקות רבות שבמהלך השנים התקבעו כנוהג מקובל על פיהם פסקו בתי משפט של פשיטת הרגל בשנים האחרונות. עם כניסת החוק החדש אין מדובר בנוהג אלא בנוסח חוק מחייב אשר יש לנהוג לפיו.
החוק החדש מגדיר הלכה למעשה את אורך ומשך שנות ההליך. משנה באופן מהותי את הסדרי חלוקות הכספים שייגבו במהלך חיי תיק פשיטת הרגל, כך למשל קובע החוק כי נושים בעלי זכות קדימה יוותרו על חלק מקדמותיהם
בנוסף לאמור החוק משנה את ההסדרים שהיו נהוגים עד היום. עד היום נהגו אך ורק בתי המשפט המחוזים במחוזות השונים לדון בתיקי הפש"ר השונים, למעט הוראת השעה בשנתיים האחרונות בהם ניתן היה לפנות ללשכת ההוצל"פ השונות ולבקש הפטר במסגרת הוראת השעה שהנהיגה שרת המשפטים.
מעתה ואילך שונו כל ההסדרים אשר היו נהוגים עד היום.
מעתה ואילך, בית משפט השלום יוסמך לדון בהליכי חדלות פרעון של יחידים בגין חובות מעל 150,000 ₪ .
הליכי חדלות הפירעון של חייבים בעלי חובות בהיקף נמוך יחסית, עד 150,000 ₪, יתנהלו בפני רשם ההוצאה לפועל ולא בבית משפט.
מעתה לא עוד כונס הנכסים הרשמי אלא מוסד הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי. הממונה הוא זה שנותן את צו פתיחת ההליכים ולא ביהמ"ש. הצו אמור להינתן תוך 30 יום מיום פתיחת התיק. מיום מתן צו פתיחת ההליכים ועד יום מתן הצו לשיקום כלכלי אשר אמור להיות תוך שנה, התקופה נראת תקופת ביניים.
תפקידו של הממונה הינו לפעול לשמירת התקינות, היעילות, וההגינות של ההליכים לפי החוק החדש ולשמירת האינטרס הציבורי בהליכים אלה. הממונה מפקח על התנהלות הנאמנים.
הנאמן באישור הממונה יקבע את גובה דמי המחייה של היחיד שהגיש בקשה, יתרת הסכום יופקד לתיק היחיד.
תשלומי החייבים הוגבלו ל 3 שנים מיום מתן הצו לשיקום כלכלי. יש לשים לב לשם שניתן לצו , צו לשיקום כלכלי , בניגוד לצו כינוס שניתן עד היום. בנסיבות מסויימות שהוגדרו בחוק ניתן לקבל צו הפטר מיידי במעמד הדיון למתן צו שיקום כלכלי.
לא הכל ורוד בחוק החדש והמכשול העיקרי הנחזה לעת עתה בפני הינו דירת המגורים של החייב. עד כה ובמסגרת פקודת הרגל הישנה ניתן היה לפדות את דירת המגורים במחיר "משתלם" לבן הזוג. במקרים מסויימים התירה הפקודה למכור את הדירה במקרה הצורך בסטאטוס של דירה תפוסה, היינו החייב ובני משפחתו ממשיכים לגור בדירה בדמי דיירות מוגנת עד ערוב ימיהם. מכירת הדירה בסטאטוס של דירה תפוסה הביאה להפחתה משמעותית בערכו ואפשר לבן הזוג לפדות את הדירה.
בחוק הפירעון החדש, נפלה הגנה זו. החוק החדש מתיר לביהמ"ש בסעיף 229 לחוק למכור את בית המגורים כפנויה, היינו כדירה רגילה הנמכרת בשוק ללא כל עכבות. אומנם, המכירה תהיה בכפוף לבחינת גיל החייב, הגיל של בני המשפחה הגרים עימו, אבל ההגנה שתינתן הינה מצומצמת ביותר אשר עשוי להותיר את החייב ובני משפחתו ללא קורת גג. כאשר ביהמ"ש יקבע לאחר הדיון מה אורך התקופה לקבלת סיוע זה שיבואו מתוך הכנסות המכירה של מכירת הדירה
יש להדגיש כי מעתה ואילך, ההסתכלות תהיה אחרת כאשר מימוש דירת המגורים תהא קלה יותר, בעתיד מאשר המצב טרם כניסת החוק לתוקף.
כפי שכבר נטען ראיית החייב הפרטי במסגרת הצו היא אחרת, הראייה הינה פועל יוצא של ראיית החברה והחייב כפרט בחברה שכשל ויש להשיבו אל מסגרת החברה, מבלי שהחייב יפול כנטל ומעמסה על החברה.
כמו כל דבר חדש , ובמיוחד חוק זה, ימים יגידו אם החוק היטיב עם החייבים שמא לא היה מקום לשנות את פקודת הרגל.
